מאמרי המשך

ד"ר ספי זרגריאן

בעמוד זה מרוכזים מאמרי המשך לחלק מהמאמרים ב"זכוכית מגדלת".

סרטן השחלות - חלק ב: גורמים ואבחון

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: סרטן השחלות - חלק ג - טיפולים
הרצאות שש הממלכות: סרטן השחלות

למרות שידוע לנו שסרטן השחלות, כמו כל סוגי סרטן, נגרם ע"י חלוקת תאים והתרבותם באופן לא מבוקר, אף אחד לא מבין לגמרי מדוע מתפתח סרטן מסוג זה. אף על פי כן, ידועים גורמי הסיכון הקשורים להסתברות גבוהה יותר להתפתחות סרטן שחלות:

היסטוריה משפחתית: לנשים עם קרובי משפחה להן היה סרטן שחלות או סרטן השד, יש יותר סיכוי לפתח סרטן שחלות יחסית לנשים אחרות. סקירה גנטית יכולה לקבוע האם מישהי נושאת גנים מסוימים הקשורים למחלה ומעלים את רמת הסיכון להתפתחותה.

גיל: רוב מקרי סרטן השחלות רשומים בנשים מעל גיל 65.

מספר גבוה של ביוץ חודשי במהלך החיים: יש קשר בין מספר גבוה של ביוץ חודשי במהלך חיי האישה לסיכון התפתחות סרטן השחלות. ארבעה פקטורים משפיעים על קשר זה:

1. ככל שמספר ההריונות בחיי האישה גבוה יותר, כך הסיכון להתפתחות סרטן השחלות יורד.

2. לנשים שמעולם לא לקחו כדורים למניעת הריון, סיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן השחלות.

3. לנשים שהתחילו לקבל מחזור בגיל מוקדם יותר, סיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן השחלות.

4. לנשים ש"גיל הבלות" שלהן חל מאוחר יותר מהממוצע, סיכון גבוה יותר.

טיפולי פוריות או אי-פוריות: נמצא קשר בין טיפולים באי-פוריות לבין סיכון גבוה לסרטן השחלות. עדיין לא ידוע האם הסיכון הוא בגלל הטיפולים עצמם, אי-הפוריות, או שניהם יחד.

סרטן השד: לנשים שאובחנו עם סרטן השד סיכוי גבוה יותר לפתח סרטן השחלות.

תרפיה הורמונלית: Hormone Replacement Therapy  מגביר במקצת את הסיכון לפתח סרטן בשחלות. מומחים אומרים שככל שה- HRT מתמשך, כך עולה הסיכון לסרטן השחלות. רמות הסיכון חוזרות לנורמליות ברגע שהטיפול נפסק.

השמנה: השמנה או משקל יתר מגבירים את הסיכון לפתח סוגים רבים של סרטן.

דלקת הרחם (אנדומטריוזיס): לנשים המפתחות אנדומטריוזיס יש סיכון גבוה בכ- 30% מהרגיל לפתח סרטן שחלות.

אבחון סרטן השחלות

רופא יבצע בדיקה ואגינאלית ויבדוק האם ישנה אי-תקינות כלשהי הנראית לעין, ברחם ובשחלות. בנוסף, ייבדקו ההיסטוריה הרפואית של המטופלת וההיסטוריה הרפואית של משפחתה.

לאחר אבחון סרטן השחלות, הרופא ירצה לבדוק את השלב בו נמצא הסרטן ואת דירוגו. "השלב" בו נמצא הסרטן מתייחס לרמת ההתפשטות של הסרטן, בעוד ש"דירוגו" מתייחס לאיך תאי הסרטן נראים במיקרוסקופ: האם הם זהים לתאים רגילים או שהם נראים ממאירים.

ע"י זיהוי השלב והדירוג של הסרטן, הרופא יוכל להמליץ על הטיפול הטוב ביותר. עם זאת, זיהוי השלב ודירוג סרטן השחלות אינו יכול לחזות כיצד הסרטן יתפתח. רשימת הבדיקות הבאות הן אלה המובילות לדיאגנוזה של סרטן השחלות:

* בדיקת דם.

* אולטרא-סאונד.

* לאפארוסקופ - צינורית דקה עם מצלמה בסופה, מוכנסת למטופלת דרך חתך קטן בבטן התחתונה.

* קולונוסקופי - אם למטופלת דימום מפי הטבעת או סובלת מעצירות, הרופא יכול להמליץ על קולונוסקופיה בכדי לבדוק את המעי הגס. לא       תמיד משתמשים בבדיקה זו.

* שאיבת נוזלים מחלל הבטן - נעשה אם הבטן של המטופלת נפוחה. הצטברות נוזלים בחלל הבטן עשויה להצביע על התפשטות סרטן              השחלות.

* טומוגרפיה ממוחשבת (CT).

* הדמיית תהודה מגנטית (MRI).

סרטן השחלות - חלק ג': טיפולים

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: סרטן השחלות - חלק ג - טיפולים
הרצאות שש הממלכות: סרטן השחלות חלק ג

טיפולים לסרטן השחלות כוללים ניתוח, כימותרפיה, קומבינציה של ניתוח וכימותרפיה, ולפעמים רדיותרפיה (הקרנות). סוג הטיפול תלוי בפקטורים רבים, כולל סוג סרטן השחלות, השלב ודירוג הסרטן, וכן המצב הרפואי הכללי של המטופלת.

ניתוח

הסרת הסרטן בניתוח נעשה ברוב המוחלט של מקרי סרטן השחלות, ובדר"כ זה יהיה בטיפול הראשון אותו יעברו המטופלות. אלא אם תאי הסרטן ממש אינם מפותחים וסרטניים, המטופלת תצטרך ניתוח נרחב שיכלול הסרת שתי השחלות, צינורות פלופיאן, הרחם, בלוטות לימפה הנמצאות באזור ורקמות שומן באזור הבטן.

ניתוח נרחב זה לעיתים נקרא "כריתת רחם טוטאלית" או "כריתת החצוצרות", משמע המטופלת מיד לאחר מכן תתחיל את "גיל הבלות" (הגיל בו פוסק המחזור החודשי אצל האישה).

אם הסרטן מוגבל רק לשחלה אחת, ייתכן והמנתח יחליט להסיר רק את השחלה הסרטנית וצינורית הפלופיאן הקשורה אליה. אז לאותה אישה עדיין יישאר הסיכוי להרות. אם שתי השחלות תוסרנה, לאישה כבר לא יהיה סיכוי להרות.

ניתוחים מסוג זה דורשים עד שבעה ימים בבית החולים, ובנוסף תקופת התאוששות של ארבעה עד שישה שבועות לפחות מהרגע שהמטופלת מגיעה הביתה.

כימותרפיה

כימותרפיה הינה שימוש בכימיקלים (תרופתיים) בכדי להשמיד תאי סרטן. תרופות "ציטוטוקסיות" (תרופות רעילות לתאים) מונעות מתאי סרטן להתחלק ולהתפתח. כימותרפיה לסרטן השחלות, כמו להרבה סוגי סרטן אחרים, מטרתה להשמיד תאי סרטן אשר הניתוח לא הסיר.

טיפול כימותרפי בדר"כ כולל שלושה עד שישה טיפולי כימותרפיה (תרופות שונות) שיינתנו במהלך כארבעה שבועות בנפרד (בכדי לאפשר לגוף להחלים מכל טיפול וטיפול). אם הסרטן חוזר או מתחיל לגדול חזרה, אפשר יהיה לחזור על הכימותרפיה בכדי להקטין אותו שוב.

טיפול ממוקד בסרטן

ישנו פיתוח חדש של תרופות שמטרתם פגיעה ספציפית במסלולים מסוימים (חיוניים) בתאי סרטן. היתרון שלהם על פני כימותרפיה רגילה היא שפגיעתם בתאים נורמאליים הינה מוגבלת ועל כן מורידה את תופעות הלוואי. Avastin היא דוגמא לתרופה כזו.

תרפיה הורמונלית

תרפיה הורמונלית עשויה לתרום לטיפול בכדי למנוע מאסטרוגן להגיע לתאי הסרטן. מניעה או צמצום קליטת אסטרוגן בתאי סרטן מעכבת את גדילתם.

מעקב אחר תגובות הגוף לכימותרפיה

בדיקות ייערכו בכדי לקבוע כמה הכימותרפיה יעילה. בדיקות אלה כוללות בדיקות דם וסריקות דימות בכדי לקבוע האם הגידולים התכווצו. לעיתים הרופא המנתח ירצה "הצצה" נוספת בתוך הגוף.

אם כל הבדיקות נקיות מסרטן, ההתייחסות למצב תהיה "נסיגה" או היעלמות של הסרטן. אם הסרטן עדיין קיים אחרי טיפול הכימותרפיה, הרופאים יחליפו הטיפול לטיפולים אחרים.

תופעות לוואי של הכימותרפיה

כימותרפיה "תוקפת" תאים המתחלקים במהירות. למרבה הצער תאים נורמליים המתחלקים במהירות גם כן - כגון תאי דם אדומים ולבנים וכן זקיקי שיער - גם כן מושפעים ועלולים למות מהכימותרפיה.

רמת החומרה וסוג תופעות הלוואי תלויים בסוג התרופה הכימותרפית, מספר הטיפולים וכמה היבטים של המחלה ורמת הבריאות הכללית. תופעות לוואי עלולות לכלול:

* בחילות והקאות

* שלשולים  

* איבוד שיער

* איבוד תיאבון

* כיבים בפה

* אנמיה

* זיהומים (עקב ספירת תאי דם לבנים נמוכה)

ברוב המכריע של המקרים, התאים הנורמאליים הפגועים יכולים לתקן עצמם במהירות זמן מה לאחר תום הטיפולים הכימותרפיים. זמן קצר אחרי כן גם תופעות הלוואי נעלמות.

רדיותרפיה (הקרנות)

רדיותרפיה הינה גישה פחות שכיחה בטיפולי סרטן השחלות (אינה נחשבת אפקטיבית בסרטן זה באופן כללי). ברדיותרפיה משתמשים בעיקר כשיש "שאריות" של תאי סרטן במערכת הרבייה (כשמדובר בסרטן השחלות).  

צבא ההגנה של גופינו: מערכת החיסון - חלק ג

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: החיים במצולות - חלק ב

יסודות מערכת החיסון

הרצאות שש הממלכות: מערכת החיסון חלק ג

אז מה המשמעות כשמישהו אומר "אני מרגיש חולה היום"? מהי "מחלה"? ע"י הבנת ההבדלים בין מחלות שונות אפשר להבחין באיזה סוג מחלה מערכת החיסון שלנו מטפלת. כשאנו "נעשים חולים" הגוף שלנו לא יכול לתפקד בצורה תקינה או במירב הפוטנציאל שלו. יש הרבה דרכים להיות חולים - הנה כמה מהן:

1. פגיעה מכנית. כשאנו שוברים עצם או קורעים רצועה, אנו נעשים "חולים" (גופינו לא יוכל לתפקד במירב הפוטנציאל שלו). הסיבה לכך בדוגמא זו הנה קלה להבנה וניתנת להבחנה.

2. ליקוי/מחסור בוויטמין או מינרל. אם גופינו לא משיג מספיק ויטמין D, גופינו לא יוכל לעבד סידן כמו שצריך ואז אפשר לחלות במחלה הידועה בשם רככת (Rickets). לאנשים החולים ברככת יש עצמות חלשות (נשברות בקלות) וכן גם עיוותים מאחר והעצמות אינן גדלות (מתפתחות) בצורה תקינה.

כך גם מחסור בוויטמין C יכול להוביל ל"צפדינה" - מחלה בה מחסור בוויטמין C מוביל להתנפחות ודימומים בחניכיים, נפיחות במפרקים וחבלות. מחסור בברזל מוביל לאנמיה וכן הלאה.

3. פעילות איברים לקויה. ישנם מקרים בהם איבר מסוים נפגע או נחלש. למשל, סוג אחד של "מחלת לב" נגרם ע"י שיבוש בכלי הדם המובילים לשריר הלב, כך שהלב לא מקבל מספיק דם. סוג מסוים של "מחלת כבד", הידוע בשם "שחמת הכבד" (Cirrhosis), נגרמת בעקבות פגיעה בתאי הכבד (שתייה מרובה של אלכוהול הנה סיבה נפוצה לפגיעה בתאי הכבד).

4. מחלה גנטית. מחלה גנטית נגרמת בעקבות שגיאה ברצפי ה- DNA. שגיאה ברצף גנטי מסוים יכולה להביא לביטוי יתר או ביטוי מועט מדי של חלבון מסוים, דבר הגורם לבעיות ברמה התאית. למשל, לבקנות (Albinism) נגרמת בעקבות חסר באנזים הנקרא Tyrosinase. חסר של אנזים זה משמעו שהגוף לא יכול לייצר מלנין, הפיגמנט הטבעי הגורם לצבע השיער, צבע העיניים ושיזוף. בעקבות חסר של מלנין, אנשים עם בעיה גנטית זו רגישים מאוד לקרינת UV של אור השמש.

5. סרטן. מדי פעם, תא משתנה בצורה כזו כך שמתחיל להתחלק ללא בקרה. למשל, כשתאים מסוימים בעור הנקראים מלנוציטים נפגעים מקרינת ה- UV של השמש הם נהפכים לסרטניים. הסרטן (גידול) בעור בו אפשר להבחין נקרא מלנומה.

6. זיהום ויראלי (נגיפי) או חיידקי. כשנגיף או חיידק פולשים לגופינו ומתרבים, זה גורם בדר"כ לבעיות. באופן כללי נוכחות חיידקים מובילה לתופעות לוואי הגורמים לנו להיות חולים. למשל חיידק הגרון - הסטרפטוקוק (Streptococcus), משחרר רעלן הגורם לדלקת גרון. נגיף הפוליו משחרר רעלנים הפוגעים בתאי עצב (ממערכת העצבים) - דבר המוביל הרבה פעמים לשיתוק. חלק מהחיידקים אינם מזיקים לנו ואפילו מועילים (למשל לכולנו יש מיליוני חיידקים במעיים והם עוזרים לנו לעכל מזון), אבל גם הרבה מאלה יכולים להיות מזיקים ברגע שיחדרו מהמעיים לגוף או לזרם הדם.

צבא ההגנה של גופינו: מערכת החיסון - חלק ד

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: צבא ההגנה של גופינו - מערכת החיסון - חלק ד
הרצאות שש הממלכות: מערכת החיסון חלק ד

זיהומים חיידקיים או נגיפיים הם הגורם הנפוץ ביותר למחלות ברוב האנשים. הם גורמים למצבים כמו "התקררות", שפעת, חצבת, חזרת, מלריה, איידס ועוד. התפקיד של מערכת החיסון הוא להגן על הגוף מפני זיהומים מעין אלה. מלבד זיהוי והשמדה של פתוגנים כגון חיידקים ונגיפים, למערכת החיסון יש עוד מספר תפקידים חשובים. למשל, מערכת החיסון יכולה לזהות גידולים בשלבים מוקדמים, וברוב המכריע של המקרים משמידה אותם.

חיידקים ונגיפים

גופינו מורכב מאינספור תאים. כל תא הוא מכונה מורכבת עם תפקידים ספציפיים. (כמעט) לכל תא בגופינו יש גרעין, ציוד ("מפעלים") לייצור אנרגיה ומפעלים נוספים הנקראים אברונים.

חיידקים הם אורגניזמים חד-תאיים הרבה יותר פשוטים מתאי גופינו. למשל, אין להם גרעין. הם בממוצע קטנים פי 100 מתא ממוצע שלנו ואורכם נמדד לרוב כ- 1 מיקרון. החיידקים הם אורגניזמים עצמאיים היכולים לקלוט מזון ולהתרבות - יש שיתארו אותם כדג ששוחה באוקיאנוס של גופינו. בתנאים מתאימים חיידקים מתרבים במהירות רבה (מאוד): חיידק יכול להתחלק לשני חיידקים תוך 20 דקות בתנאים אופטימאליים. בקצב הזה חיידק אחד יכול להפוך למיליוני חיידקים תוך מספר שעות.

נגיף הינו זן אחר לגמרי. נגיף אינו נחשב מבחינה מדעית יצור חי. נגיף הוא בסה"כ מקטע DNA (או RNA) במעטה חלבוני. נגיף בא במגע עם תא, נדבק אליו ומחדיר אליו את ה DNA שלו (ולפעמים גם עוד מספר אנזימים). ה- DNA הנגיפי משתמש במשאבים והמנגנונים התוך תאיים כדי להשתכפל ובסופו של דבר ליצור עוד הרבה נגיפים. בסופו של דבר התא המאכסן מת, וממנו מתפרצים החוצה ("לחופשי") נגיפים חדשים. ישנם מקרים בהם הנגיפים שומרים על התא חי לאורך זמן, ותוך כדי כך מניצים ממנו החוצה. בכל מקרה התא הופך למפעל לייצור נגיפים.

מרכיבי מערכת החיסון

אחד הדברים המצחיקים בקשר למערכת החיסון הוא שמערכת החיסון עובדת במהלך כל חיינו ורובנו כמעט ולא יודעים שום דבר עליה. למשל, רובנו יודעים שבתוכנו ישנו איבר בשם לב.רובנו גם יודעים שיש בנו ריאות, כבד וכליות. אך האם מישהו מכם שמע על התימוס? רוב הסיכויים שלא ידעתם שיש לכם איבר בשם הזה, ועדיין הוא נמצא שם בבית החזה שלכם ממש ליד הלב. יש עוד הרבה חלקים אחרים של מערכת החיסון שגם הם לא ידועים או לא ברורים לרוב האנשים, אז על כן, בואו ונכיר אותם יחד.

החלק הברור ביותר של מערכת החיסון הוא מה שאנו יכולים להבחין בו (לראות). למשל, העור הינו חלק חשוב ביותר של מערכת החיסון. העור הוא בעצם ההפרדה הראשונית בין פתוגנים שונים לגופינו. חלק מהתפקיד של העור הוא להוות מחסום או מעטה הדומה לאופן שאנו עוטפים מזון בניילון או נייר עטיפה בכדי להגן עליו. העור הינו שכבה יחסית קשיחה שבאופן כללי אינה חדירה ע"י חיידקים או נגיפים. האפידרמיס (השכבה החיצונית של העור) מכיל תאים מיוחדים הנקראים תאי לנגרהנס (יחד עם מלנוציטים) והם חשובים כמרכיב להתראה מוקדמת במערכת החיסון. בנוסף, העור גם מפריש חומרים אנטי-חיידקיים. חומרים אלה "מסבירים" מדוע אנו קמים בבוקר ללא שכבות של חיידקים שכן רוב החיידקים והנבגים (מצב רדום ושמור של חיידקים) שנוחתים לנו על העור, מתים די מהר.

האף שלנו, הפה והעיניים הינם אתרי חדירה ברורים לחיידקים. דמעות ואזורי ריריות מכילים את האנזים ליזוזים ששובר את הדופן התאי של הרבה סוגי חיידקים. גם הריר שלנו הוא אנטי-חיידקי. בפתחי האף וכן בריאות יש ריריות העוטפות אזורים אלה וחיידקים שהצליחו להגיע לאזורים אלה נתקעים ברירית ומהר מאוד נבלעים ע"י תאים פאגוציטיים.

ברגע שחיידק מצליח לחדור לגוף, עליו להתמודד עם מערכות אחרות של מערכת החיסון. המרכיבים העיקריים של מערכת החיסון הם: תימוס. טחול. מערכת הלימפה. מוח עצם. תאי דם לבנים. נוגדנים. מערכת המשלים. והורמונים.

צבא ההגנה של גופינו: מערכת החיסון - חלק ה

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: צבא ההגנה של גופינו - מערכת החיסון - חלק ה

מערכת הלימפה

הרצאות שש הממלכות: מערכת החיסון חלק ה

מערכת הלימפה מוכרת לאנשים מאחר ורופאים ואימהות בודקים לעיתים קרובות האם בלוטות הלימפה הנמצאות בצוואר מנופחות. מסתבר שבלוטות הלימפה הן רק חלק ממערכת מסועפת ביותר בגופינו ממש כמו מערכת כלי הדם שלנו. ההבדל העיקרי בין הדם הזורם במערכת מעגלית ונוזל הלימפה הזורם במערכת הלימפה הוא שהדם נדחף (נמצא בלחץ מסוים) ע"י הלב, בעוד שמערכת הלימפה הינה פסיבית. אין "משאבת לימפה" כמו שיש "משאבת דם" (הלב). במקום זאת, נוזל הלימפה זורם לאט לאט במערכת הלימפה ונדחף ע"י תנועת הגוף והשרירים אל בלוטות הלימפה. העניין דומה מאוד למערכת המים והביוב הציבוריים: מים באופן אקטיבי מובלים בלחץ, בעוד שהביוב הוא פסיבי וזורם ע"י גרביטציה (כוח המשיכה).

נוזל הלימפה הוא נוזל כמעט שקוף ששוטף את התאים בנוטריאנטים (חומרי הזנה). נוזל הלימפה הוא בעצם הפלזמה - נוזל הדם רק ללא כדוריות דם אדומות או לבנות. אם נחשוב על זה, לכל תא אין כלי דם פרטי המזין אותו, ועדיין כל תא מצליח להשיג מזון, מים וחמצן בכדי לשרוד. הדם מעביר את מרכיבים אלה אל הלימפה דרך דופן הנימים, והלימפה מובילה חומרים אלה אל התאים. התאים גם מייצרים חלבונים ותוצרי פסולת, והלימפה קולטת אותם ולוקחת אותם מהם. כל חיידק אקראי שנכנס לגוף גם כן מוצא עצמו מתישהו בנוזל הבין-תאי. אחד התפקידים של מערכת הלימפה הוא לנקז ולסנן את הנוזלים האלה בכדי לגלות ולהסיר חיידקים. כלי לימפה קטנים אוספים את הנוזל ומעבירים אותו לכלי לימפה גדולים יותר כך שהנוזל לבסוף מגיע לבלוטות הלימפה לעיבוד.

בלוטות לימפה מכילות רקמות סינון ומספר רב של תאי לימפה. כשנלחמים בזיהומי חיידקים מסוימים, בלוטות הלימפה מתנפחות בחיידקים שם התאים הלימפטיים נלחמים בהם. בלוטות לימפה נפוחות הינן אינדיקציה טובה לכך שקיים בגוף זיהום מסוים. ברגע שנוזל הלימפה עובר סינון בבלוטות הלימפה, הוא (נוזל הלימפה) חוזר לזרם הדם.

תימוס

התימוס נמצא בבית החזה שלנו, בין עצם החזה ללב. התימוס אחראי להבשלה של תאי T והוא חשוב במיוחד בתינוקות: ללא התימוס מערכת החיסון של תינוקות קורסת, דבר המוביל למוות. נראה כי במבוגרים התימוס חשוב פחות באופן משמעותי. למשל, ניתן להסיר את התימוס במבוגרים, והם יחיו הודות לשאר מרכיבי מערכת החיסון היכולים (לרוב) לעמוד בעומס. עם זאת התימוס הוא עדיין איבר מאוד חשוב, כמובן שלבגרות של תאי ה- T.

טחול

הטחול מסנן את הדם בסקירה אחר תאים זרים (בנוסף גם מחפש תאי דם ותיקים אותם צריך להחליף). אנשים חסרי טחול נוטים לחלות בתדירות הרבה יותר גבוהה מאנשים בעלי טחול.

מוח העצם

מוח העצם מייצר תאי דם חדשים, הן אדומים והן לבנים. במקרה של תאי דם אדומים, התאים נוצרים בשלמות במוח העצם ואז נכנסים לזרם הדם. במקרה של תאי דם לבנים מסוימים, התאים מגיעים לבגרות (בשלים) במקום אחר. מוח העצם מייצר את כל תאי הדם מתאי גזע. הם נקראים "תאי גזע" מאחר והם יכולים להסתעף ולהפוך לכל מיני סוגי תאים.

צבא ההגנה של גופינו: מערכת החיסון - חלק ו

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: צבא ההגנה של גופינו - מערכת החיסון - חלק ו
הרצאות שש הממלכות: מערכת החיסון - חלק ו

נוגדנים

נוגדנים (נקראים גם אימונוגלובולינים וגאמאגלובולינים) מיוצרים ע"י תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים B. הנוגדנים הינם חלבונים בצורת Y כאשר כל אחד מהם מגיב לאנטיגן ספציפי (כגון חלבוני חיידקים, נגיפים ורעלנים). לכל נוגדן יש אזור מיוחד (בקצה כל אחת מזרועות ה- Y שלו) הרגיש לאנטיגן ספציפי ונקשר אליו (כשנפגשים) בצורה מסוימת. כשנוגדן נקשר לרעלן, הוא נקרא antitoxin, ואם הרעלן מגיע מארס כלשהו אז הנוגדן הספציפי כנגדו ייקרא antivenin. הקשירה של הנוגדן לרעלנים אלה מנטרלת באופן כללי את פעילותם הכימית. 

כשנוגדן נקשר למעטפת החיצונית של נגיף כלשהו, או לדופן תא חיידק, הוא יכול לעצור את תנועתם דרך דפנות תאי רקמות גופינו. כשכמות גדולה של נוגדנים נקשרת לפולש פתוגני כלשהו, הם יכולים לסמן למערכת המשלים שגוף זר זה מיועד להשמדה.

באופן כללי ישנם חמישה סוגי נוגדנים: Immunoglobulin G (IgG), Immunoglobulin M (IgM), Immunoglobulin A (IgA), Immunoglobulin D  (IgD), Immunoglobulin E (IgE.

מערכת המשלים

מערכת המשלים, כמו הנוגדנים, הינה מערכת של חלבונים. חלבונים אלה של מערכת המשלים מיוצרים בכבד ונעים בחופשיות בזרם הדם לאחר שמגיעים אליו. אחד מסלולי הפעולה של חלבוני המשלים הינו שיתוף פעולה ואקטיבציה ע"י הנוגדנים (ומכאן שמם: המשלים). הם גורמים למוות של תאים זרים או תאים הצריכים להיות מוסרים מרקמות שונות, וכן מסמנים אותם לתאים פגוציטים שיבלעו ויפנו את התאים המתים.

תאי דם לבנים

אנשים די מודעים לעובדה שיש בגופינו "תאי דם אדומים" ו"תאי דם לבנים" בזרם הדם. תאי הדם הלבנים הם כנראה המערך החשוב ביותר במערכת החיסון. מערך זה של תאי דם לבנים הוא בעצם אוסף שלם של תאים שונים העובדים יחד להשמדת פתוגנים כגון חיידקים ונגיפים. להלן שמות קבוצות סוגי התאים הלבנים בגופינו: לימפוציטים, מונוציטים, גרנולוציטים, תאי B, תאי פלסמה, תאי Th, תאי Tc, נויטרופילים, אאוזינופילים, בזופילים, ומאקרופאגים.

ללמידת כל הסוגים והתת סוגים של תאי הדם הלבנים, ותפקוד כל אחד מהם, דרוש מאמץ, אבל אפשר להבין מאמר מדעי או רפואי הרבה יותר טוב אחרי ידע שכזה. להלן סיקור מהיר לארגון סוגי תאי דם לבנים אלה:

כל תאי הדם הלבנים ידועים באופן רשמי כ"לויקוציטים". תאי דם לבנים אינם תאים רגילים בגוף, אלא פועלים בצורה בלתי תלויה בו, כאורגניזמים חד-תאיים היכולים לפעול ולנוע ממקום למקום בכוחות עצמם. תאי דם לבנים מתנהגים ממש כמו אמבה בתנועה שלהם וכן הרבה מהם יכולים לבלוע תאים אחרים וחיידקים. הרבה מהתאים הלבנים לא יכולים להתחלק ולהתרבות בכוחות עצמם אבל במקום זאת ישנו "מפעל" (במוח העצם) המייצר אותם.

לויקוציטים מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:

צבא ההגנה של גופינו: מערכת החיסון - חלק ז

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: צבא ההגנה של גופינו - מערכת החיסון - חלק ז
הרצאות שש הממלכות: מערכת החיסון - חלק ז

לויקוציטים מתחלקים לשלוש קבוצות עיקריות:

1. גרנולוציטים - מהווים כ- 50-60% מכל הלויקוציטים. קבוצת הגרנולוציטים נחלקת בעצמה לשלוש קבוצות: נויטרופילים, אאוזינופילים ובזופילים. הגרנולוציטים קיבלו את שמם מאחר והם מכילים גרנולות, וגרנולות אלה מכילות כימיקלים שונים - תלוי בסוג התא.

2. לימפוציטים - מהווים כ- 30-40% מכל הלויקוציטים. הלימפוציטים מחולקים לשתי קבוצות: תאי B (העוברים הבשלה במוח העצם) ותאי T (העוברים הבשלה בתימוס).

3. מונוציטים - מונוציטים - מהווים כ- 7% מכל הלויקוציטים. המונוציטים מתפתחים בדר"כ למאקרופאגים.

סטייה של כ- 10% בשתי הקבוצות הגרנולוציטים והלימפוציטים הינה עדיין בתחום הנורמלי. סטייה גדולה מכך יכולה להוות סימן למצב לא תקין כלשהו.

כל תאי הדם הלבנים מתחילים במוח העצם כתאי גזע. תאי גזע הם תאים "גנריים" ("כלליים") שיכולים להפוך לכל מיני סוגים של תאים בהבשלתם. למשל, אפשר לקחת עכבר, ולחשוף אותו לקרינה בכדי להרוג ולבטל את פעילות מוח העצם (ביטול ייצור תאים חדשים), ואז להחדיר תאי גזע לזרם הדם של העכבר. תאי גזע אלה יתחלקו ויתמיינו לכל סוגי תאי הדם הלבנים. תאי גזע מוצאים את דרכם (ממש באופן קסום) למוח העצם, ומשתקעים שם.

לכל סוג של תא דם לבן יש תפקיד ספציפי במערכת החיסון. התיאורים הבאים יעזרו להבנת תפקידם של תאים אלה:

צבא ההגנה של גופינו: מערכת החיסון - חלק ח

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: צבא ההגנה של גופינו - מערכת החיסון - חלק ח

נוטירופילים

הרצאות שש הממלכות: מערכת החיסון - חלק ח

נויטרופילים הם תאי הדם הלבנים הנפוצים ביותר (בהפרש רב מהשאר) שיש בגופינו. מוח העצם שלנו מייצר מיליונים רבים של נוטירופילים בכל יום ומשחרר אותם למערכת הדם, אך עם זאת משך חייהם קצר ביותר (בכלליות פחות מיממה). ברגע שהנוטירופילים מגיעים לזרם הדם, הם יכולים לנוע דרך דפנות כלי דם קטנים וכך לחדור לרקמות. נויטרופילים נמשכים לחומרים זרים, לאתרי דלקת ולחיידקים. כשאנו נחתכים או חודר לגופינו רסיס כלשהו, הנויטרופילים יימשכו לאותו אתר ע"י תהליך הנקרא כימוטקסיס. הרבה אורגניזמים חד-תאיים משתמשים בתהליך הזה - הכימוטקסיס - אשר מאפשר לתאים בעלי תנועה לנוע לעבר ריכוז גבוה של כימיקל מסוים.

ברגע שנויטרופיל מוצא חלקיק/גוף זר או חיידק, הוא בולע אותו, ומשחרר אנזימים וכימיקלים מסוימים מהגרנולות שלו בכדי להרוג את החיידק. באתר בגוף בו יש דלקת רצינית (בו למשל התרבות רבה של חיידקים), יווצר מוגלה. המוגלה מורכב ברובו מנויטרופילים מתים ועוד שאריות וחלקיקי תאים.

אאוזינופילים ובזופילים

אאוזינופילים ובזופילים במידה רבה פחות נפוצים מנוטירופילים. נראה שאאוזינופילים מתמקדים בעיקר בפרזיטים בעור ובריאות, בעוד בזופילים מחזיקים בהיסטמין ועל כן חשובים (יחד עם תאי פיטום Mast cells) ביצירת דלקת. "מנקודת המבט" של מערכת החיסון, דלקת הינה דבר חיובי. דלקת מזרימה יותר דם לאזור הדלקת ובכך מרחיבה את כלי הדם באזור, דבר המאפשר לתאי מערכת החיסון לחצות מבין דפנות כלי הדם אל האתר הדלקתי.

מאקרופאגים

מבין כל תאי הדם, המאקרופאגים הם הגדולים ביותר (על כן נקראים "מאקרו"). מונוציטים המשתחררים ממוח העצם ומרחפים בזרם הדם, נכנסים לרקמות והופכים למאקרופאגים. המאקרופאגים יודעים לשחות בחופשיות ואחד התפקידים שלהם הוא לנקות נוטירופילים מתים - למשל - הם אלה שמנקים מוגלה, בעצם חלק מתהליך ההבראה.

לימפוציטים

הרבה מהזיהומים החיידקיים והנגיפיים (ויראליים בלעז) מטופלים ע"י לימפוציטים. הלימפוציטים מיוצרים במוח העצם. אלה שעתידים להפוך לתאי B, גם מבשילים במוח העצם לפני כניסתם לזרם הדם. לעומתם, תאי T נוצרים במוח העצם אך לאחר מכן נודדים בזרם הדם אל התימוס שם עוברים את הבשלתם.

בבנייה...