לרוב הגנים שלנו יש שני עותקים: אחד שקיבלנו מאמא ואחד שקיבלנו מאבא. ההתבטאות של גנים כאלה יוצאת לפועל בכל מיני צורות (תלוי בסוג הגן): התבטאות ממוצעת של שני העותקים, התבטאות דומיננטית של אחד מהם (כך שהשני ממוסך), התבטאות של שני העותקים יחד (כמו בסוגי דם), וכן גם התבטאות מקודדת (כך ששני העותקים יוצרים קוד חדש). הרבה פעמים כשיש בעיה באחד הגנים, ההעתק השני (שקיבלנו מההורה השני) מחפה על הבעיה ומהווה גיבוי. אבל קרוב ל- 1% מהגנים שלנו יש רק העתק אחד שבא לידי ביטוי, מאחר וההעתק השני מושתק במנגנון אוטומטי. לתופעה זו בה אחד מהגנים שקיבלנו מההורים מושתק, קוראים "החתמה גנטית".

ההחתמה הגנטית מתבצעת בעת יצירת תא הזרע (בגבר) או בביצית אצל האישה, והחתמה גנטית זו נשארת לכל חייו של אותו ולד. אחת הסיבות העיקריות שמינים שונים בטבע, גם אם הם מאוד קרובים גנטית ומבנית, אינם יכולים להעמיד צאצאים (או לפחות צאצאים פוריים) היא מאחר וההחתמה הגנטית שונה ביניהם. מאחר ולגנים מוחתמים אין גיבוי, כלומר אין העתק נוסף שיחפה עליהם אם יש בהם פגם מסוים, תקינות הגנים האלה הינה קריטית וכל פגם קטן בא לידי ביטוי, בדר"כ בצורה שלילית של תסמונת מסוימת. היום ידועים למעלה מ- 80 גנים בהחתמה, אשר רובם מעורבים בהתפתחות העוברית והתפתחות השליה.  

בהחתמה הגנטית אצל חלק מבעלי החיים, ישנם גנים רבים האמונים על בקרת הגדילה. אחת הדוגמאות היא הכלאה בין אריות לטיגריסים בהן הצאצא מתפתח לגדול יותר מההורים. להיכרות עם ה"לייגר" - החתול הגדול ביותר, גם מאריה, היכנסו ל"החתמה גנטית - חלק ב".