רוב הגנים המוחתמים הידועים בימינו קשורים להתפתחות העוברית והתפתחות השליה. כאשר אין איזון בין גנים מוחתמים (המגיעים מהאב והאם) או כשיש בהם מוטציות ולו "הקלות" ביותר, התוצאה היא בדרך כלל - הפלה. בשאר המקרים, העובר יתפתח בצורה לא רגילה (אך לאו דווקא לא תקינה). אחת הדוגמאות המרהיבות בנושא הוא ה"לייגר": צאצא של אריה ונקבת הטיגריס.  

הלייגר

אריות וטיגריסים בדרך כלל לא נפגשים כך סתם בטבע. אבל בתנאי שבי הם מסתדרים לא רע ויכולים ליצור צאצאים היברידיים. 

השוני בגודל ובהופעה של לייגרים וטייגונים טמון במידה רבה בגנים השונים המוחתמים גנטית. תהליכי ההחתמה הגנטית הופיעו בעקבות "תחרותיות" בין האינטרסים של זכרים ונקבות במינים שונים, עקב המערך החברתי המורכב באותו מין. מה שטוב לאבא לעיתים קרובות לא טוב לאמא. אריות חיים בקבוצות, בעוד טיגריסים חיים בדרך כלל בצורה מבודדת. נראה כי לביאה נוהגת להזדווג עם כמה אריות, כך שלכל אריה יש אינטרס שהצאצא שלו יהיה הגדול והחזק ביותר בכדי שלו תהיה השרידות הגבוהה ביותר. כך האריות מבטאים גנים מעודדי גדילה, בעוד הגנים שלהם כנגד גדילה מושתקים (מוחתמים גנטית). בניגוד לאריות, הגנים של הלביאה נוטים "להילחם"/להתנגד כמה שאפשר לגנים המעודדים גדילה, מאחר והלביאה קשורה גנטית לכל הצאצאים שלה ושואפת לחלק ביניהם את המשאבים שווה בשווה (ושבכלל המשאבים/מזון יספיק להם) זאת בכדי לאפשר להם רמה מקסימאלית של שרידות.