זכוכית מגדלת

מבט חטוף למדעי החיים

רסיסים: מה קורה כשחודרים לגופינו?

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: רסיסים מה קורה כשחודרים לגופינו
הרצאות שש הממלכות: מה קורה כשרסיסים חודרים לגופינו

באופן כללי, כל גורם זר החודר לגופינו, גורר אותה שרשרת תגובות הנקראת (Foreign Body Reaction (FBR.

אחרי כל פציעה, באופן מיידי, תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים (וכן גם נויטרופילים) חודרים לאזור הפציעה ומפרישים חומרי איתות והפעלה (ציטוקינים) בכדי להתחיל תגובה דלקתית.

השחקנים המרכזיים במקרים של חדירת רסיסים הם המאקרופאגים (שהם בעצם סוג של מונוציטים "מופעלים"). המאקרופאגים, שחקני המפתח של "מערכת החיסון המולדת", קו ההגנה הראשון של מערכת החיסון בתוך הגוף, מנסים לבלוע ואז לפרק כל גורם זר שלא שייך לגוף.

אם אינם יכולים לבלוע את הגורם הזר (כגון חתיכות מתכת), למשל מאחר והוא גדול מדי או שאי אפשר לעכל אותו בעזרת אנזימים, המאקרופאגים יתחילו להתחבר יחד לתאים ענקיים. שלב זה הוא אחד השלבים הסופיים בשרשרת תגובות FBR. ואם תאי ענק אלה בכל זאת לא יכולים להתגבר ולבלוע את אותו גורם זר, אז לבסוף מתגייסים פיברובלסטים (תאי סיב) המתחילים ליצור רקמת חיבור (הידועה גם כרקמת צלקת בגודל של מאות מיקרונים) וזאת בכדי להקיף, לכלוא ולבודד את הגורם הזר משאר הגוף.

גופים זרים אינרטיים כמו רסיסים יכולים להישאר בגוף אדם (כשהם מוקפים רקמת חיבור) לאורך כל חייו. בצורה הזו, רסיסים אינם באמת מסוכנים. אם הרסיסים נמצאים ברקמה מוצקה כגון שריר או עור, הם ככל הנראה גם לא ינועו. אם הרסיסים נמצאים באחד מחללי הגוף (כגון חלל הבטן), סביר להניח שינועו ממקום למקום אבל גם כן ככל הנראה לא יגרמו לנזק. בהרבה מקרים, אחרי זמן מה, הגוף דוחף החוצה רסיסים או גורמים זרים אחרים עד שניתן בהליך ניתוחי פשוט יחסית לשלוף אותם החוצה דרך פני העור.

חשוב לציין שישנם מצבים בהם המאקרופאגים לא מצליחים להשלים את משימתם ואין בידוד של אותו רסיס ע"י פיברובלסטים. במקרים אלה המצב הדלקתי עשוי להפוך מאקוטי לכרוני ובכך להישאר שבועות רבים או אפילו "להיתקע" במצב זה תקופה ארוכה. מצב כזה של דלקת כרונית ממושכת כל כך יכול להיות מסוכן.      

כתבות נוספות:

הצטברות חומצה לקטית בשרירים

מתי משתמשים בקרח ומתי בחימום בפציעות שונות

התינוקת שנולדה פעמיים