זכוכית מגדלת

מבט חטוף למדעי החיים

מדוע "ספירנטריסטים" הרבה יותר שריריים מ"מרתוניסטים"?

ד"ר ספי זרגריאן

ד"ר ספי זרגריאן: מדוע ספרינטריסטים כל כך שריריים
הרצאות שש הממלכות: שרירי אצנים

הבדל המפתח בין שני סוגי האצנים הוא בכך שספרינטרים (אותם נגדיר לריצות של עד 400 מטר) צריכים הרבה יותר שרירים מאחר ואין להם זמן לנצל אנרגיה מ"מחסנים" רחוקים בגוף. אם למשל ארוץ 100 מטרים ב- 11 שניות, לא יהיה זה מספיק זמן בשביל החמצן שנושם להגיע אל השרירים. כך, לשרירים עצמם צריך שיהיה מספיק אנרגיה בכדי לתפקד באופן אנאירובי (אלאווירני=ללא חמצן) לפרק זמן קצר.

עניין זה מוביל לבנייה רבה של סיבי שריר מסוג IIb שהם סיבים מהירים – יכולים לפעול ללא חמצן, מפיקים מתח התכווצות גבוה (מפיקים הרבה כוח), אך מתעייפים די מהר. 

שרירים אלה הם בדר"כ גדולים ומנופחים יותר מאחרים ולכן הרבה יותר בולטים. שרירים אלה אינם "מבזבזים זמן" במשיכת גליקוגן ממקורות אחרים בגוף, בפירוקו לגלוקוז, בפירוק הגלוקוז ואז ניצול ה- ATP (מטבע האנרגיה של הגוף) אותו עתה הפיקו. לא, הם לא עושים את כל זה. אין לשרירים האלה זמן לזה אם רוצים להצליח במירוץ של עשר שניות.

מכאן, ככל שנתקרב לרצי 400 מטרים, הרכב השרירים שלהם יתחיל להתחלק עם שרירים מסוג IIa – שגם הם שרירי סיבים מהירים, אך אלה גם שומרים אנרגיה בגליקוגן בתוך השריר. מאחר וריצת 400 מטרים היא ריצה של כ- 50 שניות, לשרירים יש מספיק זמן לפרק קצת גליקוגן ולייצר ממנו ATP.

באשר לרצים למרחקים ארוכים, סוג השריר השולט הוא שריר מסוג I. הסיבים של שרירים אלה הינם דקים יותר ואינם מאחסנים גליקוגן, פוספוקראטין (מצוי בשרירים מסוג II ומהווה מקור אנרגיה) או כל דבר אחר כמו שבשרירים מסוג II. שרירים מסוג I אינם גדולים כמו השרירים מסוג II. עם זאת, מאחר ורצים למרחק יכולים להחזיק מעמד למרחקים ארוכים מאוד (למשל: 4 דקות לקילומטר וכמה שעות במרתון), לגוף יש מספיק זמן למשוך גליקוגן מכל מיני מאגרים ולהמיר אותם ל – ATP לשרירים. כמובן שמהלך זה דורש אספקת חמצן, ועל כן ריצות למרחקים ארוכים נקראות פעילות אירובית (אווירנית).

כך, אנו יכולים לסכם, שהבדל המפתח הוא האם ריצת האצן הינה אירובית או אנאירובית. מאחר ולרצים למרחקים ארוכים יש מספיק זמן לספק לתת לחמצן שנושמים להגיע לשרירים שלהם, הם נחשבים בקטגוריית ריצה אירובית. לספרינטרים אין מספיק זמן לנשום חמצן שיגיע לשרירים, ועל כן השרירים עצמם חייבים להכיל מספיק אנרגיה זמינה שתספיק לריצה.